אר ג'ואן נ' דרוט 1963 בע " מ

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שיק ע"ס 5,328 ₪, ערוך לזמן פרעון 3.8.06, שהוגש לביצוע על ידי המשיב, שמעון ארג'ואן, נגד המבקשת, דרוט 1963 בע"מ, היא מושכת השיק.

על פי ההתנגדות, הוכן השיק כתשלום לשירותי ניהול ספרים שהעניק למבקשת מר מאיר גרינהויז (להלן – "גרינהויז"), אולם הוא אבד למבקשת ונעלם, בוטל, והמבקשת הכינה שיק חלופי תחתיו; עיון בשיק מגלה שחתימת ההיסב הנחזית להיות חתימתו של גרינהויז - זויפה. להתנגדות צורפו תצהירים של גרינהויז ושל מר יצחק רוט (להלן – "רוט"), נציג המבקשת שלדבריו הוא זה שאיבד את השיק.

בדיון שהתקיים בפני נחקרו רוט וגרינהויז, ודבקו בגרסאותיהם: רוט, כי איבד את השיק בנסיבות לא ידועות, וגרינהויז, כי בשיחה עם המבקשת דיווח לה ששכרו לא שולם, ומכאן התגלגלו הדברים לגילוי האובדן ולתשלום שכרו בשיק חלופי. בחקירה ניסה ב"כ המשיב להרחיב את היריעה לעבר פרטים נסיבתיים, אולי כדי לנסות ולמצוא פירכה בגרסה, ואף הצליח להביא למתן תשובות שלא היו זהות מאת שני העדים, אולם לא בשום פרט קרדינלי (כגון: האם מתן השירות של גרינהויז למבקשת היה 4 או 5 שנים, ומי בדיוק הסתיים; או, האם גרינהויז הוא זה שפנה למבקשת לגבי אי התשלום, או שזו המבקשת שפנתה אליו, וכיו"ב פרטים שחשיבותם פוחתת עוד יותר בשים לב לכך שהשיק הוגש לביצוע כ-3 שנים לאחר מועד עריכתו).

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

בעניינו, התצהירים מגלים הגנה טובה, הן בשל הטענה הבסיסית, לפיה השיק מעולם לא "הוצא", כמשמעות המונח "הוצאה" בסעיף 1 לפקודת השטרות ("מסירה ראשונה של שטר... לאדם הנוטל אותם בתור אוחז"); והן בשל טענת זיוף חתימת ההיסב, לאור סעיף 23 לפקודת השטרות ("חתימה של שטר שהיא מזויפת... אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה זכות להחזיק בשטר או... לאכוף פרעונו...").

נזכיר את הפסיקה שהובאה בעמ' 188 בספרם של ד' תמיר וי' יערי, "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט" (מהדורה שניה), לפיה, בין היתר: "שיק, גם אם חתם עליו המושך ורשם בו את שם הנפרע, שנגנב ממגירתו של המושך וסוחר שלא בידיעתו ומבלי שהיתה לו כל כוונה לסחרו, כלל לא "הוצא"... ולפיכך המסמך אינו יוצר כל זכויות כלפי המושך, אפילו הגיע לידי אוחז כשורה..." (ת"א (ת"א) 691/87 כבדיאל נ. לוין).

בנסיבות אלה, ברי כי יש מקום ליתן רשות להתגונן, וברי גם כי היה מקום מצד המשיב להסכים ליתן רשות להתגונן מלכתחילה, או לכל הפחות עם תום החקירה, ומשלא קרסה גרסת המבקשת.

אני נותן, איפוא, למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה השטרית, באופן שהתצהירים במשולב ישמשו כתב הגנה; אני פוסק את הוצאות הדיון וההתנגדות בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ; נוכח הערתי האחרונה, ישלם המשיב למבקשת מחצית מסכום ההוצאות עתה, ואילו המחצית השניה תשולם על פי תוצאות ההליך העיקרי.

לאור סכום השיק יידון התיק בסדר דין מהיר. המשיב יגיש השלמת מסמכים מטעמו בהתאם להוראות תקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת. המבקשת תגיש השלמת מסמכים מטעמה בהתאם להוראות אותה תקנה, בתוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיב, עם העתק ישירות למשיב. תצהירי עדות ראשית יוגשו בו זמנית בתוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשת. המזכירות תקבע את התיק לישיבה מקדמית בהתאם.

ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: